קנאביס הוא אחד הצמחים המוכרים ביותר בעולם. לפי ההערכות, כ-160 מיליון בני אדם עושים בו שימוש קבוע. העלה הרחב בעל המראה המוכר מעטר לוגואים של חברות, תכשיטים ופריטי אופנה, ונוכח בתרבות שלנו בזכות אינספור אזכורים בספרים, סרטים וסדרות.
לא משנה מה רמת הידע שלכם, שווה להכיר את כל חלקי הצמח ומה מסתתר בתוכו. זה יכול לסייע לכם לבחור בזן המתאים לכם ביותר, ולשפר את איכות חייכם. אז למה משמשות השיערות על הצמח, איפה יש הכי הרבה חומרים פעילים ומה אפשר לעשות עם הגבעול? מדריך למתחילים.
המינים: סאטיבה ליום, אינדיקה ללילה
שני המינים הנפוצים ביותר של קנאביס הם סאטיבה ואינדיקה. לכל אחד מהם זנים רבים עם ריכוזים שונים של חומרים פעילים. מיני הסאטיבה נוטים להכיל THC (החומר הפעיל שגורם לתחושת ההיי) גבוה ורמות CBD (חומר פעיל בעל תכונות טיפוליות רבות ומגוונות) נמוכות; ואילו זני האינדיקה מכילים בדרך כלל רמות בינוניות של THC וכמות גבוהה יותר של CBD (אנחנו עוד נסביר מה זה אומר).
למיני האינדיקה יש עלים רחבים וכהים, ולמיני הסטיבה עלים בהירים ודקים יותר. הגבעול, הענפים והעלים של הקנאביס מכילים כמות קטנה של חומרים פעילים (קנבינואידים), אבל זה לא אומר שאין להם שימוש. אפשר לאסוף אותם יחד ולייצר מהם תה קנאביס או אפילו ליקר קנאביס.
תעשיות רבות נהנות מהתוצרים של קנאביס תעשייתי המכונה ״המפ״ שמכיל כמות מזערית (0.3% או פחות) של THC. סיביו של הצמח משמשים לייצור חבלים חזקים, נייר, טקסטיל, חומרי בניין, מזון, תרופות, צבע, חומר ניקוי, לכה, שמן, דיו ועוד. משמן זרעי הקנאביס אפשר לייצר דלק. המפ משמש גם לייצור תחליפי פלסטיק חזקים, עמידים וידידותיים לסביבה.
החלקים: מהשורש ועד לפרח שכולנו אוהבים
כמו כל צמח, גם הקנאביס מורכב מכמה חלקים בסיסיים: שורשים, גבעול, ענפים, עלים ופרחים. החלק שכולנו אוהבים ומשמש לצריכה הם למעשה הפרחים הצבעוניים, הדביקים והריחניים של נקבת הצמח.
עוד לפני שנצלול לתוך העולם העשיר של פרחי הקנאביס, כדאי להתעכב טיפה על החלקים האחרים:
השורשים: מעגנים את הצמח לקרקע ודרכם הוא קולט מים וחומרים מזינים. ככל שהקרקע עשירה יותר בחומרים מזינים, כך גדל הסיכוי שהצמח יהיה גדול ומלא יותר.
הגבעול: מוביל את החומרים המזינים והמים מהשורשים לכל חלקי הצמח. ככל שהגבעול יהיה עבה יותר, הצמח יהיה גדול ויציב – ויניב פרחים גדולים ודחוסים יותר.
ענפי הצמח: מתפתחים מהגבעול ועליהם צומחים העלים והפרחים.
עלי הקנאביס: צומחים על הענף, ובדומה לצמחים אחרים – מייצרים אנרגיה מאור השמש (או נורת הגידול) בתהליך פוטוסינתזה. יש שני סוגים של עלים: עלי המניפה הגדולים והמוכרים ועלי סוכר הקטנים שנמצאים ממש על הפרח ומכוסים בחומרים פעילים.
הפרח: זכרים, נקבות – ומה שביניהם
פרחי הקנאביס הם החלק המשמעותי ביותר עבורנו בצמח. מדובר למעשה באיברי הרבייה של הצמחים הנקביים, שמופרים על ידי האבקה של הצמחים הזכריים. לזכרים אין פרחים אלא שקיקים קטנים שצמודים לבסיס העלים. קיימים גם צמחים דו-מיניים, שמפרים את עצמם, אבל הם נדירים יותר.
הפרחים גדלים באסופה צפופה שיוצאת מגביעים (Calyx), שנפתחים כשהפרחים מתחילים להבשיל. בתוך הפרחים נמצא הריכוז הגבוה ביותר של חומרים פעילים בצמח, בהם גם ה-THC המהולל. בצמוד לפרחים פורחים עלים קטנים שמכוסים בשאריות שרף ועמוסים בקנבינואידים. הם מכונים "עלי סוכר" ואפשר להשתמש בהם, למשל, למיצוי שמן קנאביס.
בחלקו העליון של הקנאביס נמצא הריכוז הגדול ביותר של מקבצי פרחים דחוסים המכונים "קולה" (COLA). קולות נוספות צומחות לאורך הגבעול בריכוזים קטנים יותר. כשגוזמים את הצמח, קוצצים את הקולות הדחוסות ומפרקים אותן לניצנים (Buds).
הפרחים שנחשבים לאיכותיים ביותר מגיעים מהצמחים הנקביים חסרי הזרעים שעדיין לא הופרו. הם מכונים "סינסימיליה" (Sinsemilla), והם גדולים ועשירים בחומרים פעילים. זו גם הסיבה בגללה צמחים דו-מיניים נחשבים למטרד: הם מבצעים האבקה-עצמית ומעבירים הלאה גנים דו-מיניים שלא מייצרים פרחים נטולי זרעים. ייתכן אפילו שבצמח נקבי יתפתחו ענפים זכריים, ותתרחש הפריה עצמית.
מבט מקרוב על הטריכומות בקנאביס (צילום: Bigstockphoto)
בתוך הפרח: למה הוא מנצנץ?
בתוך הפרח מסתתרים חלקים שונים שחשוב להכיר כדי שנוכל לזהות את הזנים השונים ואת ההבדלים ביניהם.
הטריכומות
פרחי הקנאביס מכוסים בלוטות רבות בשם "טריכומות", שמפרישות שרף עשיר בחומרים פעילים: הקנבינואידים, הטרפנים והפלבנואידים. הטריכומות נראות כמו קריסטלים נוצצים, ותחת עין המיקרוסקופ צורתן כשל פטריות קטנות. במקור הן התפתחו כמנגנון הגנה של הצמח מפני מזיקים.
העלי (שחלה)
השיערות ארוכות שיוצאות מהפרח של הצמח הנקבי, הן למעשה השחלות שלוכדות את האבקנים מהצמח הזכרי. ברגע שתהליך ההאבקה וההפריה מושלם, הצמח הנקבי מתחיל לייצר זרעים. לעלי יש השפעה קטנה מאוד על החוזק של הפרח או הארומה שלו. בתחילה צבען של השיערות לבן ואז מתחלף לכתום ולאדום כהה ככל שהצמח מתבגר.
הזרעים
זרעי הקנאביס נוצרים מהאבקת הפרחים הנקביים. הם חשובים להמשך קיומו של זן הקנאביס, אבל המטרה העיקרית של מגדלי קנאביס היא להיפטר מהם כדי לייצר פרחים נקביים גדולים, דביקים וריחניים ללא זרעים.
החומרים הפעילים
הקנבינואידים
אלה המולקולות שאחראיות למגוון ההשפעות של הקנאביס, ונקשרות לקולטני הקנבינואידים במוח ובמקומות נוספים בגוף. הקנבינואיד המפורסם ביותר הוא ה-THC (שבודד לראשונה ב-1964 במכון ויצמן בישראל), והוא זה שגורם לתחושת ההיי המפורסמת. ה-THC בעיקר משמש בקרב מטופלי קנאביס רפואי כמשכך כאבים, מרגיע את הגוף והנפש, נוגד בחילה, נלחם בדלקות, מעורר תיאבון, ומחקרים רבים מייחסים לו סגולות נוספות.
קנבינואיד מוכר נוסף הוא CBD, שנחשב כמרכיב שמסייע להפחתת חרדות, מסייע להילחם בדלקות ומסייע בטיפולים שונים בשל הסברה שיש בו תכונותיו אנטי-פסיכוטיות. עד היום התגלו עשרות קנבינואידים בצמח הקנאביס, כמו CBG ו-CBN.
הטרפנים
אלה השמנים הארומטיים שמעניקים לכל זן קנאביס את הארומה והטעם הייחודיים שלו. לטרפנים סגולות רפואיות הנבדלות מסגולות הקנבינואידים, וחלקן עדיין מחכות להתגלות במחקרים נוספים. השילוב בין הטרפנים השונים והקנבינואידים יוצר את "אפקט הפמליה", שקובע מה יהיו ההשפעה, הריח והטעם של כל זן – וגם פועלים בהרמוניה כדי לקבוע את הסגולות הרפואיות של כל זן.
הפלבנואידים
קיימים אלפי פלבנואידים מוכרים (המכונים גם ויטמין P) ואפשר למצוא אותם בצמחים רבים, אפילו בפירות וירקות. הפלבנואידים נמצאים בכל חלקי הצמח ומגיעים לריכוז של אחוזים בודדים (3%-2%). הם משפיעים על הצבע של העלים והפרחים ועל הטעם והריח של הצמח, הם נחשבים כבעלי תכונות אנטי-דלקתיות וטיפוליות, כשלכל פלבנואיד תכונות אחרות.
אחד הפלבנואידים המוכרים כיום הוא קנפלאבין שנחשב למשכך כאבים חזק מאוד ובעל תכונות אנטי-דלקתיות. הטרפנים והפלבנואידים עוזרים לקנבינואידים להיספג טוב יותר בגוף, ומגבירים את ההשפעות הטיפוליות של הצמח.
