קנאביס, הצמח שעשה היסטוריה - IMCannabis
דלג על לינקים
he
he

חזרה קנאביס, הצמח שעשה היסטוריה
סין העתיקה, לפני 4000 שנה שגונג גילה את סגולות המרפא של צמח הקנאביס

קנאביס, הצמח שעשה היסטוריה

קנאביס סאטיבה. השם הבוטני של אחד הצמחים המדוברים בעולם. מה אנחנו יודעים על ההיסטוריה שלו? אז קודם כל, דעו שקנאביס נמצא בשימוש רפואי כבר אלפי שנים.

השימוש הרפואי בצמח לאורך שנות האבולוציה של האדם והעדויות הארכיאולוגיות מלמד כי הוא החל בימי סין העתיקה, וממנה התפשט לכלל יבשת אסיה ואל ארצות המזרח התיכון ואפריקה, כשמרפאים מסורתיים בתרבויות עתיקות ביוון, ברומא, בהודו, במצרים ובאפריקה הכינו מהצמח חליטות ותמציות להקלה על כאבים ותחלואים שונים. במאה השמינית לספירה רופאים ערבים השתמשו בקנאביס רבות לריפוי ובמאה ה- 19 גם הרפואה המערבית החלה לעשות בו שימוש. מאז התפתחו דרכים רבות להשתמש בצמח וברכיביו הפעילים וזה כולל גם את פיתוח הנגזרת הסינטטית הראשונה של הרכיב הפעיל THC שכיום ידועה כתרופה מרינול (Marinol) הניתנת בכמוסה. ולמרות שזה נשמע המון, זה אפילו לא קצה הקרחון. רוצים לקרוא על ההיסטוריה הרפואית של צמח הקנאביס, ההתפתחות שלה ושימושי הצמח? הכתבה הזאת, עוסקת בדיוק בזה.

כאן הכל התחיל: הקיסר הסיני שֶׁנּוֹנְג מגלה את סגולות המרפא של הקנאביס

בסין העתיקה, עוד בשנת 4000 לפנ"ס, הקנאביס היווה אחד מחמשת הדגנים שגודלו כגידול עיקרי למטרות צריכת מזון. המסורת הסינית מספרת שהקיסר שֶׁנּוֹנְג גילה את סגולות המרפא של צמח הקנאביס ושל צמחים נוספים ותיעד את פעילותם הרפואית. כך למשל, מסופר כי הקיסר נהג לתת מרשמים של חליטות קנאביס במצבים של גאוט (שיגדון), מלריה, ראומטיזם ובאופן מפתיע – גם למטרות של שיפור הזיכרון. הידע של הקיסר הועבר מפה לאוזן עד שלבסוף במאה השנייה לפנה"ס הוא נכלל בספר רפואת הצמחים הסיני (המטריה מדיקה) שנקרא  Shen Nung Pen-ts'ao Ching.

בשנת 2900 לפנה"ס הקיסר Fu Hsi (עליו נטען כי הוא הביא את הציביליזציה לסין) ציין כי הקנאביס (בסינית 'Ma') מהווה צמח מרפא המכיל בתוכו אלמנטים גם של יין וגם של יאנג (Yin & Yang).

מאוחר יותר, במאה השנייה לספירה, הרופא והמנתח הסיני חואה טו (Hua T'o) שחי בתקופת שושלת חאן הידועה, התפרסם בכך שביצע הרדמה כללית במטופליו באמצעות מרתח צמחי על בסיס קנאביס ויין (בסינית: ma fei san – "אבקת קנאביס במרתח"), זאת לפני ניתוחים גדולים שכללו חתכים ולעיתים הסרת איברים. בטקסטים סיניים היסטוריים הוזכר חואה טו כרופא הראשון בסין שהשתמש בהרדמה במהלך ניתוחים. ועובדה מעניינת נוספת – לאחר שנים רבות, בתחילת שנות ה-2000 ארכאולוגים שחפרו מערות קבורה בצפון-מערב סין זיהו קבר עתיק בן 2700 שנים. בקבר התגלה צמח קנאביס סאטיבה שהשתמר היטב ובאנליזה של שרידיו זוהה הרכיב הפעיל הפסיכואקטיבי THC. אותו צמח מהווה כיום את העדות הפיזית הקדומה ביותר של קנאביס שהשתמרה בו פעילות פרמקולוגית.

שימוש רפואי בקנאביס על פי כתבים הודיים עתיקים

התייחסות לקנאביס כצמח מרפא מצויה גם בכתבים עתיקים הנקראים: 'וודה' (The Vedas) עליהם מבוססים כתבים הינדיים עתיקים. על פיהם, קנאביס נחשב לאחד מתוך חמישה צמחים מקודשים שעליו נאמר כי "המלאך השומר" שוכן בין עליו. כתבי הוודה התייחסו אל הקנאביס כאל מקור האושר וכאל צמח המעניק שמחה והוא ניתן מתוך חמלה לאנשים כדי לסייע להם להפטר מפחדים ולהיות מאושרים.

באותם זמנים קדומים השימושים הרפואיים לא הופרדו מהשימושים הדתיים, ובהקשר זה נאמר על משקה קנאביס שנקרא בהאנג (bhang) כי הוא מנקה את החטאים, מאחד את האדם עם האל שיווה, מונע סבל ומביא עימו סגולות רפואיות כגון הקלה על מתחים, חרדות, עייפות, גודש, חום, שיעול, אסטמה, ואף תורם לאריכות ימים. אולם בד בבד שתייה עודפת של בהאנג נחשבה לחטא. הקנאביס נחשב לפופולארי בהודו זה אלפי שנים ועד היום משתמשים בו לשתייה כבהאנג: מיני אגוזים ותבלינים כגון שקדים, פיסטוקים, זרעי פרג, פלפל וג'ינג'ר מעורבבים עם קנאביס ומורתחים עם חלב או יוגורט. ברפואה ההודית המסורתית (איורוודה) השתמשו בקנאביס לטיפול במגוון רחב של מחלות, לרבות אפילפסיה, חרדה ברונכיטיס ואפילו כלבת. הרופא הפורטוגזי גרסיה דה אורטה ((Garcia da Orta שחי בגואה אשר בהודו, היה האדם המערבי הראשון שחזה בהשפעות מעוררות התיאבון של הקנאביס ולימים כתב על כך (בשנת 1563): "אילו ממשרתי שלקחו קנאביס… אמרו שהוא גרם להם לשמחה ולכמיהה לאוכל"

קנאביס בכתבים מצריים עתיקים

המצרים התפרסמו בעולם הקדום בזכות הידע המתקדם שלהם ברפואה. פפירוס אֶבֶּרְס ((Ebers papyrus הוא אחד הפפירוסים העתיקים והחשובים ביותר בתחום הרפואי שנכתב בשנת 1550 לפנה"ס. גם פפירוס אדווין סמית (Edwin Smith Papyrus) הוא טקסט מצרי עתיק משנת 1600 לפנה"ס, הקרוי על שמו של האדם שרכש אותו. הוא מהווה את המאמר הקדום ביותר בתחום הניתוחים, אשר שימש את המנתחים המצרים הקדמונים. כך, בעוד שפפירוס אברס התייחס לרפואה כמבוססת בעיקרה על קסמים ושיקויים, פפירוס סמית ייצג זרם רציונלי יותר של הרפואה המצרית, בפרט בכל הקשור לתחום הניתוחים. שני פפירוסים אלו הציגו יישומים רפואיים שונים לצמחי הקנאביס והפרג. ההמלצה לגבי צמח הקנאביס כללה שימוש ברטייה לטיפול בדלקת בכפות הרגליים (בבהונות או בציפורניים) וכמרכיב בתרופה שמטרתה לגרום להתכווצויות של הרחם. פרג האופיום לעומת זאת הומלץ לשימוש למטרות הרגעה, הקלה על כאב ושינה טובה. מעניין גם לציין, כי אבקת פולן מצמח הקנאביס התגלתה על המומיה של רעמסס השני, שמת בשנת 1213 לפנה"ס.

קנאביס בתקופה היוונית-רומית (450-200 לפנה"ס)

דיוסקורידס היה רופא, פרמקולוג ובוטניקאי יווני שכתב את 'המטריה מדיקה' – הטקסטים הרוקחיים שנחשבו כחשובים ביותר במשך 16 מאות ברציפות, המהווים מקור מידע היסטורי עיקרי לגבי התרופות בהם השתמשו היוונים, הרומאים ושאר תרבויות מהעת העתיקה. חמשת הכרכים היוו את הבסיס לפרמקופיאות (ספרי התרופות) הרוקחיות המודרניות והכילו תיאורים מפורטים של כמעט 600 צמחים, כולל קנאביס – שתואר כצמח אנטי-דלקתי מקל על כאבי ראש ומשמש כאמצעי למניעת היריון.

קלאודיוס גלנוס היה רופא יווני, מדען ופילוסוף מפורסם שהיה ידוע ברחבי האימפריה הרומית ונחשב למומחה הגדול ביותר בתחומו מבין המדענים בתקופתו. כתבי גלנוס כללו תיאורים של תצפיותיו על צמחי מרפא והשימוש בהם מתוך ניסיונו הרפואי. בכתבי גלנוס יש התייחסות לצמח הקנאביס ולפעילותו הפסיכואקטיביות ואף ידוע כי הוא טיפל במטופליו באמצעותו, כמו למשל במצבים של כאבי שיניים ואוזניים. בנוסף ידוע, כי בתקופה זו נשים שנחשבו כאליטה של רומא עישנו קנאביס כדי להקל על כאבים במהלך הלידה.

קנאביס ברפואה הערבית

אביסנה (אבן חסן אבן עלי אבן סינא) היה רופא, פילוסוף ומדען פרסי ( 1025 לספירה) שכונה "המדען המפורסם ביותר של האסלאם ואחד המפורסמים ביותר בכל העמים, הזמנים והמקומות". הוא חיבר 450 ספרים בעיקר בתחומי הרפואה והפילוסופיה, והיה ידוע בגישתו המתודית והאנליטית לרפואה. אביסנה ייחס פעילות אנלגטית (של סם הרדמה) בדרגות חוזק שונות לסוגים שונים של צמחים, לרבות לקנאביס ולאופיום. הוא השתמש בהם ובצמחים נוספים להרדמה מקומית, לטיפולי שיניים, לכאבי אוזניים, עיניים ומפרקים (בפרט גאוט). הוא אף השתמש בקנאביס להקלה על כאבי ראש קשים וכטיפול במחלות פרקים ניווניות ואחרות. מלבד זאת, ידוע כי בחברה הערבית של ימי הביניים היה מקובל לצרוך חשיש בגלל השפעתו הפסיכואקטיבית למרות שחל על כך איסור רשמי. בעוד שלא ידוע הרבה לגבי השימוש הרפואי בחשיש, ההיסטוריון הערבי איבן אל-באדרי (1464 לספירה) כתב על ילד בבגדד שסבל מאפילפסיה, טופל בחשיש ולאחר מכן נרפא, תוך שהוא המשיך לצרוך חשיש למשך כל ימי חייו למטרות מניעה – ולמידע זה, ניתן לטעון, יש חשיבות גם בתקופתנו. עוד ידוע כי  עמיתו של אל-באדרי – איבן אל-מאסורי החשיב אף הוא את הקנאביס כטיפול יעיל באפילפסיה.
השימוש הרפואי בקנאביס התפשט ממצרים לאורך אפריקה

במאה ה-12 לספירה הגיע הקנאביס על ידי סוחרים ערביים דרך מצרים לאפריקה, שם נעשה בו שימוש דתי, חברתי ורפואי. באזורים השונים של היבשת השתמשו בצמח למטרות רפואיות מגוונות כגון לטיפול בהכשות נחשים ולהקלה על כאבים במהלך לידה. בזימבבווה נעשה בו שימוש כטיפול בדיזנטריה, במלריה ובאנתרקס ובדרום אפריקה השתמשו בו לטיפול באסטמה.

אירופה מתעניינת בקנאביס לשימוש רפואי

במערב אירופה השימוש הרפואי התבסס בעיקר על המפ, בעל ההשפעה הפסיכואקטיבית המועטה בזכות כמות גדולה של CBD וכמות קטנה יחסית של THC. מעדויות ארכיאולוגיות עולה כי גידולי המפ היו נפוצים בבריטניה הרומאית כמזון ולהפקת סיבים, ורק מאוחר יותר בתקופה האנגלו-סקסונית נעשה בהמפ שימוש רפואי. הכתבים הרפואיים מהמאה התשיעית שנקראים "Old English Herbarium"  מפרטים כי המפ בחבישה מומלץ כטיפול בפצעים בעוד שמרתח של המפ מומלץ לטיפול בכאבים פנימיים.

באנגליה הוויקטוריאנית ידוע כי התייחסו אל הקנאביס כאל תרופת פלא. לאחר מכן ההרבליסט האנגלי הנודע ניקולס קלפפר (Nicholas Culpeper) כתב ב-1652 כי תמצית המפ יעילה כנגד דלקות באזור הראש ומקלה על כאבי גאוט ומפרקים. בשנת 1798 הרופא האירי ד"ר ויליאם ברוק או'שונסי פרסם לראשונה נספח לפרמקופיאה (ספר התרופות), כשמתוכו 25 עמודים הוקדשו לקנאביס בהתבסס על ניסיונו עם הצמח בתקופת שהותו בהודו. מתוך הנספח עלה כי לצמח יש ערך רב כטיפול במחלות המערבות עוויתות ובשנים שלאחר מכן השתמשו בו לטיפול במגוון רחב של בעיות רפואיות (בפרט בקרב נשים), לרבות הפרעות שינה, כאבי מחזור, צירים מוקדמים, ראומטיזם וסימפטומים המקושרים לטטנוס ולאפילפסיה. ידוע כי ד"ר או'שונסי בעצמו הפיק תמציות מצמח הקנאביס ונתן אותן למטופליו בכמוסות או בנוזל לטיפול במצבים כגון כולרה, פרכוסים טטנוס ועוד, והוא זה שאף הכיר לראשונה את הקנאביס לרופאים בריטים ואמריקאים. על בסיס פרסומיו של ד"ר או'שונסי, מעמדו של הקנאביס כצמח מרפא הלך והתבסס. בשנת 1798 הביא נפוליאון את הקנאביס ממצריים לצרפת, שם השתמשו בו רפואית לטיפול בגידולים, שיעול וצהבת וכן להקלה על כאבים ולהרגעה.

במאה ה-19 הקנאביס הפך לתרופת מיינסטרים במערב כאשר ב- 1850 הוא היווה חלק מהפרמקופיאה של ארצות הברית, שם צויין כי הוא משמש לטיפול במגוון רחב של מחלות ומצבים רפואיים,

קנאביס במאה ה-19 במערב

במאה ה-19 הקנאביס הפך לתרופת מיינסטרים במערב כאשר ב- 1850 הוא היווה חלק מהפרמקופיאה של ארצות הברית (ה-USP), שם צויין כי הוא משמש לטיפול במגוון רחב של מחלות ומצבים רפואיים, כגון כאב עצבי, טטנוס, טיפוס, כולרה, כלבת, דיזינטריה, אלכוהוליזם, אנתרקס, צרעת, גאוט, עוויתות ועוד. מחקרים שנערכו ב- 1840 על ידי הפסיכיאטר הצרפתי ז'אק ז'וזף מורו (Jacques-Joseph Moreau) מצאו כי הקנאביס תרם לדיכוי כאבי ראש, הגביר את התיאבון וסייע לאנשים להירדם. בתקופת מלחמת האזרחים באמריקה (1863) יש תיעוד לחייל שפיתח זיהום בחיידק טטנוס ונמק לאחר כריתת זרועו שנפגעה בקרב. הוא טופל באמצעות תמצית קנאביס והחלים מהזיהום הקשה. ידוע גם כי רופאים צבאיים נתנו למטופליהם קנאביס ואופיום כדי להפחית את מספר המתים שהלך והאמיר כתוצאה מדיזינטריה ומשלשולים. בשנת 1889 התפרסם מאמר של ד"ר בירץ' (Dr. Birch) בכתב העת המדעי The Lancent שתיאר את השימוש בקנאביס לטיפול בגמילה מאופיאטים.

קנאביס רפואי בתקופה המודרנית

ב-1900 קנאביס רפואי היה בשימוש בארה"ב לטיפול בבחילות, מחלות מפרקים ולהקלה על צירי לידה וניתן היה לרכוש אותו כחלק מתרופות ללא מרשם כגון ה- “One day cough cure” וה- “Piso’s cure”. אולם ב- 1914 השימוש בסמים הוצא מחוץ לחוק ומאוחר יותר נחקק חוק המריחואנה שאסר על השימוש והמכירה של קנאביס בארה"ב. ב-1964 התגלה בישראל המבנה המולקולרי של הרכיב הפסיכואקטיבי THC על ידי פרופסור רפאל משולם ולאחריו גם זה של ה- CBD. ב- 1988 התגלו הקולטנים האנדוקנבינואידים בגוף: CBD1 ו- CBD2. הם מהווים חלק מהמערכת האנדוקנבינואידית בגוף האדם שטרם היתה ידועה עד לאותה עת, ונראה שהיא מקושרת לתהליכי מחלה וריפוי רבים. בעשרים השנים האחרונות, החלה בעולם מגמת לגליזציה של קנאביס רפואי. בשנים האחרונות מחקרים מדעיים שונים חושפים את פוטנציאל היעילות של הקנאביס בהקלה על סימפטומים של מחלות רבות כגון אפילפסיה, טרשת נפוצה, פרקינסון, אלצהיימר, אוטיזם, מחלות מעי דלקתיות, הקלה על כאבים ועוד, ולאחרונה הוא זוכה לעדנה מחודשת ותופס מקום של כבוד כחלק ממכלול הטיפולים המוצעים למטופלים על ידי הרפואה הקונבנציונלית.

שייקספיר

ואיך נראה העתיד?

קנאביס הוא היום כלי טיפולי לגיטימי במדינות רבות בעולם כולל ישראל שהייתה מהמדינות הראשונות שעשו בו שימוש רפואי. גם צריכת קנאביס בשעות הפנאי עולה ומקבלת תוקף חוקי באיזוריםרבים בהם ארצות הברית, מערב אירופה וקנדה.

בנוסף, אחד הפרמטרים המעניינים לבחינת שוק כל שהו, הוא מספר הגאדג׳טים שיש למוצרים הנמכרים בו. ובתחום הזה, כמות הגדאג'טים הרפואיים המותאמים לצריכת קנאביס מגיעה לשיאים חדשים כל יום. משאפים כמו הסאייקי שמאפשר צריכה מדויקת, עטי אידוי וחברות מבוססות בינה מלאכותית המזהות את איכות הזן באמצעות אפליקציות. בצמוד לשוק הקנאביס הרפואי, גם שוק ה CBD הפך במדינות רבות לשוק המתאפיין במגוון מוצרי ״וולנס״ ואם יוחרג מפקודת הסמים המסוכנים בישראל נוכל לראות גם כאן, פריחה של מוצרים מבוססי CBD כמו משקאות, ממתקים, משחות ומגוון מוצרים בתחום הקוסמטיקה

לסיכום, שוק הקנאביס הרפואי עבר המון במשך אלפי שנים. מעצם הגילוי, השימושים והתועלות הרבות שהצמח מביא במגוון תחומי חיים ובעיות רפואיות ושהתגלו אחרי אלפי מחקרים רפואיים ומדעיים שביססו את הקנאביס כצמח בעל תכונות מרפא יוצאות דופן. ההתקדמות שהושגה בעשרים השנים האחרונות מלמדת אותנו שהעתיד יביא איתו גילויים רבים נוספים וזה כנראה לא ייקח המון שנים. אז תישארו בסביבה. הולך להיות מעניין.

התוכן לעיל מוצע אך ורק כמידע כללי. התוכן אינו מהווה כייעוץ רפואי או תחליף לייעוץ רפואי ואינו מהווה המלצה לשימוש בקנאביס שלא למטרה רפואית,שהינו שימוש אסור לפי חוק.

השימוש בקנאביס רפואי הינו בהמלצת רופא מומחה בלבד ובכפוף לרישיון מתאים בלבד.

עוד חדשות וכתבות

רוצים לדבר על תגובות?

רוצים לדבר על תגובות?

פירמידות, קטקומבות וקנאביס.

פירמידות, קטקומבות וקנאביס.

כשמתגלגלים מצחוק.

כשמתגלגלים מצחוק.